מבוא

בימים אלו אנחנו מתחילים לקרוא את פרשיות השבוע של ספר במדבר, בו יש יחסית מעט מצוות מעשיות, יחד עם זאת יש בו לא מעט פרשיות שמהן ניתן ללמוד לקח גדול מאוד לדורנו אנו. במאמר זה אני מבקש לבחון פרשה אחת מבין הפרשיות שבספר, ולנסות להראות את הקשר בינה לבין עולם התוכן של הניהול האמוני. אך בטרם אגש לעשות זאת הייתי רוצה להסביר בקצרה את הכוונה העומדת מאחורי צמד מילים הניהול האמוני.

מאז שאני קשור לעולם הניהול, מלווה אותי הרגשה מוזרה שהיחס האוטומטי של חלק מהציבור הדתי למקצוע הניהול הוא מעין יחס לבית מרחץ במקורות היהודיים. בית מרחץ בהלכה הוא מקום חיוני, אך מאוד לא נקי. מקום שבו לא מדברים דברי תורה. כך גם היחס לניהול: אומנם, כדי "להסתדר בחיים", חייבים לקיים מסגרות שניהול הוא חלק בלתי נפרד מהם, אך בעצם עולם הניהול על אופניו השונים (משאבי אנוש, שיווק, כספים) הוא עולם טכני נטול תוכן רוחני חיובי.

וכמו שבבית המרחץ ניתן לדבר דברי תורה כדי להציל יהודים מעשית האיסור, כך בעולם הניהול יש להשתדל ללמד יהודים שנמצאים בעולם הזה איך להיזהר מהשפעותיו הרעות ומעברות שנובעות מהשפעות אלה. דבר זה משתקף היטב בלקסיקון שלנו כאשר אנחנו משתמשים במילים "אתיקה יהודית" ומתרכזים בעיקר בסוגיות כמו גניבה, ריבית והתחייבויות ממוניות בין מעסיק למעביד.

ומצד השני אנו עדים לכך שבקרב חלק גדול מהמנהלים נתפסת יהדות לכל היותר כסוג של "משגיח כשרות", שאין לו מה להגיד לגבי מהות מקצוע הניהול עצמו. כך אנחנו מפספסים הזדמנות ליצור דיאלוג ושילוב אוטנטי ומועיל בין מסורת מחשבתית עמוקה של יהדות ובין תיאוריה ופרקטיקה של עולם הניהול.מאמר זה הוא חלק מהניסיון לשנות את המצב הנ"ל, ולהדריך ולאמן מנהלים ליצור ולהנהיג מסגרות ניהוליות שבנוית ביסודותיהן העמוקות על רוח היהדות. זאת היא הדרך של הניהול האמוני.

חשוב לציין שלא רק העניין שלנו, היהודים, ביהדות כבסיס לתרבות ניהולית לאומית אוטנטית, מחייב שינוי בתפיסת העולם של העוסקים ביהדות ובניהול זה לגבי זה. אלא שהעולם המערבי הקפיטליסטי כולו מחפש היום שינוי מהבוג המדובר. כל מי שקורה היום ירחוני ניהול מובילים כמו Harvard Business Review נחשף יותר ויותר לקולות שאומרים שאידיאולוגיה של ניהול מערבי נמצאת במשב. חיפושים לפתרון המשבר ממוקדים בעיקר בתוך עולם הניהול המקצועי הקלאסי עצמו, כאשר נדמה שדווקא ליהדות יש פתרונות משמעתיים לסוגיות ניהוליות עקרוניות בעיתיות רבות.

עתה, אחרי שחשפתי את המניעים שהביאו אותי לכתוב את המאמר, הייתי רוצה לבחון דוגמא פרקטית אחת מעולם התוכן הניהול האמוני מתוך ספר במדבר.

און בן פלת – אשתו הצילתו

הנושא של טיפול בקונפליקט (מחלוקת) בארגון והוא אחד מהנושאים המרכזיים בתוכניות להדרכת מנהלים. היום "לית מאן דפליג" ("אין מי שחולק" מארמית) בעולם הניהול שקונפליקט הוא חלק בלתי נפרד מהחיים הארגוניים וחיים יצרניים בכלל. כמו בלימוד התורה, כך גם בניהול, נולדים באמצעות הקונפליקט בין הדעות השונות רעיונות יצירתיים, וראיית האמת בהיבטיה השונים משתפרת.

אלא, שכמו שהמשנה באבות מלמדת אותנו שיש מחלוקת ויש מחלוקת, כך בעולם הניהול מחלוקת יכולה להביא לא רק לשיפור אלא, לצערנו, גם להפסדים ולאבדון. אז מה הוא ההבדל בין קונפליקט בונה לקונפליקט הרסני? אחת מהתשובות המרכזיות של הספרות המקצועית לשאלה זו היא: תלוי איך הקונפליקט מתנהל, או יותר נכון, איך אנחנו ננהל אותו.

אחד מההיבטים המרכזיים של ניהול מוצלח של קונפליקטים הוא בירור האינטרסים והצרכים עמוקים של השותפים לקונפליקט. האינטרסים העמוקים של הצדדים הם בסיס לפתרון מוצלח של הקונפליקט, בניגוד לעמדות – היישומים הקיצוניים של האינטרס הצר, ובד"כ לא יעיל, של כל אחד מהצדדים במחלוקת. את הנושא החשוב של בירור האינטרסים העמוקים ופיתוח תגובה בהתאם לאינטרס, כחלק מהפתרון האמוני לקונפליקט, מודגמים לנו היטב בשלושה קטעים שונים בפרשת קורח.

הקטע הראשון נוגע לאון בן פלת, שהצטרף לקורח, חלק על משה רבינו, והיה נענש ומת אלמלא ניצל בעזרת אשתו. וכך מתאר המדרש את אחד מדרכי הפעולה המעניינות של אשתו בניסיונה להצילו: " אמרה לו: מה איכפת לך? אם משה הרב, אתה תלמיד, ואם קרח הרב, אתה התלמיד" . או במילים אחרות מה אתה מחפש? מה האינטרס שלך להצטרף לקורח? התשובה של און מעניינת לא פחות: "אמר לה: ומה אעשה? הרי הייתי בעצה עם קרח ונשבעתי לו אמונים". במילים אחרות, בעצם אין סיבה מהותית! המדרש לא מגלה לנו מה היה בהתחלה האינטרס שלו להצטרף לקורח ולהישבע, אך כעת הוא מבין שהעמדה שקורח מציג איננה עונה על צורך זה. ולכן עליו לפועל להתרת השבוע ולא להמשך המחלוקת עם משה.

נראה שבדיוק אותו סוג של בירור יש לעשות כאשר העובדים באים למנהלים עם דרישות שונות ומשונות, מרירות וכעס על דרכי הניהול, ואפילו באיומים של התפטרות ושביתה. בסיטואציה כזאת דרושה לא מעט אומנה כדי לראות את האינטרס החיוני של העובד מאחורי עמדותיו. אך מנהל שישכיל לשאול, להקשיב ולברר את האינטרס הזה יזכה קרוב לודאי להסרת איומים ולשיתוף פעולה מצד עובדיו.

הקטע השני בפרשה שמלמד אותנו על בירור נכון של האינטרסים, הוא פניה של משה רבנו לבני לוי שגם הם הצטרפו לקורח: "המעט מכם כי הבדיל אלוקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן ה' ולעמד לפני העדה לשרתם . ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה ". משה מנסה להראות לבני לוי איך האינטרס המהותי שלהם, להתקרב אל ה', ניתן למימוש דרך מצבם כרגע, ללא צורך ב "שיפור עמדות".

בדומה למתרחש בפרשה, כך גם בעולם הארגוני ישנם מקרים לא מעטים של אנשים שמנהלים קונפליקט עם עמיתיהם בניסיון להשיג משאבים או לשפר עמדות בארגון, מתוך פנטזיה שאינטרסים ערכיים, חברתיים, מקצועיים, ואישיים שלהם יבואו לדי ביטוי חזק יותר בעמדה החדשה. כאשר, לעתים קרובות, אנשים אלה לא ניצלו כלל את העמדתם הנוכחית למימוש האינטרסים החשובים שלהם. משה רבנו מלמד אותנו שתפקיד המנהל בסיטואציה כזאת, הוא לגלות יחד עם העובד איך ניתן לממש את חשוב לו בעמדתו הנוכחית בארגון, להדריך את העובד כיצד לעשות זאת ולנווט את כוחותיו לעשייה ולא למאבקים.

ולבסוף מגיע הקטע השלישי, בו פונה משה אל דתן ואברים: " וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב, ויאמרו לא נעלה". אכן דיאלוג מוזר ביותר וקצר מאוד, אך יש מה ללמוד ממנו. משה רק קרא להם, הם אפילו עוד לא שמעו אותו, אבל הם כבר צועקים "לא נעלה" – התשובה שלא ברור כיצד היא קשורה לנושא.

הקטע הזה בפרשה מלמד אותנו שישנם מקרים מסוים שאנשים מנהלים קונפליקט לא מתוך ניסיון תמים לקדם את האינטרס שלהם בארגון, אלא ככלי לפגיעה בארגון ובעמיתים. את דתן ואבירם לא באמת מעניין מי יהיה כהן גדול או נשיא השבט, מה שמעניין אותם הוא לעצור את התקדמות העם לכיוון ארץ ישראל. הם לא רוצים בהצלחת המפעל אותו מנהל אלוקים באמצעותו של משה. הם אינם חלק "מהחזון הארגוני" של עם ישראל, והם ישתמשו בכל הזדמנות כדי להסיט, להדיח ולחבל. אנשים כאלה (ורק כאלה) צריכים להיות מסולקים במהירות מזירת הקונפליקט (ומהארגון בכלל) כדי לאפשר לו להתפתח לכיוונים חיוביים ולהוליד את שיתוף הפעולה.

עד כאן חלק מהלקח שניתן ללמוד מהפרשה בנושא של הקונפליקט הארגוני. בתור מנהל מנוסה אני יודע שקשה מאוד להפעיל מבט אמוני כשאתה נמצא בעידנא דריתחא של הקונפליקט. ולכן, בסוף דברי, אני רוצה לחזק את המנהלים שילכו בדרך האמונה ובירור האמת באמצעות דבריו הנפלאים של הרב קוק שרלוונטיים ביותר למציאות הניהולית:

 "הגברת המוסר הטוב המתאים אל הצדק העליון והגברת כח החברה הקיבוצית הוא ע"י התמדת היחס שימצא בין אדם לחברו, שיהיה כל אחד מרגיש איך שע"י מה שחברו נמצא בעולם, וגם יש לו צרכים שלפי ההשקפה החיצונה הוא דוחק את גבולו וממעט את צרכיו הוא, באמת אין זאת אלא השקפה של טעות, שמזה נולדת השנאה והתחרות וצרות עין בין אדם לחברו ובין מדינה לחבירתה.

אבל המבט הפנימי מורה אותנו שכל מה שיתרבו בני אדם, יותר יוכלו להועיל איש לאחיו ע"י התחלפות הכוחות, שיוכל כ"א להשתמש וליהנות במה שחברו מוציא אל הפועל. וכל מה שתהיה הכרה זו יותר גלויה ובולטת, יותר יתרחב כח האהבה ואחוות החברה האנושית, שממנה תוצאות לכל הטוב היותר נשגב שראוי להיות שורר בעולם."

מאת יהודה הופמן, יועץ ארגוני בכיר.

יהודה, משלב את הניסיון הניהולי והידע האקדמי שלו עם תפיסות יהודיות מסורתיות לצורך מתן ייעוץ למנהלים וארגונים. נמנה עם הצוות המוביל של חברת N.A. Security.






    שם מלא (חובה)

    טלפון (חובה)

    דוא"ל (חובה)